כסלאסי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעת התובעת במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בעקבות תאונת דרכים שאירעה בין רכב התובעת, נהוג על ידי אחיה, לבין רכב הנהוג על ידי הנתבע 2 ומבוטח בידי הנתבעת 1.

לטענת התובעת, נהג אחיה ברכבה ביום 10/4/12 בשעות הלילה המאוחרות בכביש החוף, מצפון לדרום, כאשר לפתע, לאחר מחלף קיסריה ולפני מחלף גבעת אולגה, התחמם מנוע הרכב והוא נאלץ לעצור את רכבו בשול הכביש מימין. מיד עם עצירתו, ולאחר שיצא את הרכב, נפגע רכב התובעת על ידי משאית נהוגה בידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), ומעוצמת הפגיעה נהדף רכב התובעת, הסתחרר ונעצר לבסוף כשהוא מצוי ברובו על גבי מעקה הבטיחות, המצוי בצד ימין לשולי הכביש.

הנתבעים ביחד ולחוד התגוננו וטענו, כל אחד בכתב הגנתו, כי אין להטיל עליהם כל אחריות לגרימת התאונה, שכן, לטענתם, נהג רכב התובעת נעצר בשול הכביש באופן כזה שמחצית רכבו בלטה אל תוך נתיב נסיעת הנתבע ועל כן לא הצליח הנתבע לסטות ולהימנע מפגיעה ברכב התובעת. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי נהג רכב התובעת לא נקט כל אמצעי זהירות על מנת להזהיר את הנהגים האחרים המשתמשים בדרך, ובין השאר, לא הניח תמרור משולש אזהרה ולא הפעיל אורות מהבהבים.

בפניי העידו נהג התובעת, אחיה, מר כסלאסי אסף (להלן: "אסף"), וכן העיד הנתבע, אשר נהג במשאית שפגעה ברכב התובעת (להלן: "המשאית").

לדברי אסף, נסע בליל התאונה מדרום לצפון בכדי להחזיר את חברתו לביתה באור עקיבא, ולאחר מכן נסע בחזרה דרומה לכיוון מחלף גבעת אולגה, בחזרה לביתו. לאחר שעבר לטענתו את מחלף קיסריה, נוכח כי הנורית בלוח המחוונים המתריעה בפני התחממות המנוע נדלקה, ועל כן עצר מיידית את הרכב בשול הימני, כשהוא עומד באופן מקביל לחלוטין למעקה הבטיחות, תוך שהוא אינו בולט לכיוון נתיב התנועה.

אסף ציין, כי נעמד באופן כזה שלא נותר כמעט רווח בין רכב התובעת לבין מעקה הבטיחות. לטענתו, יצא מיד את הרכב בשל חשש שעלה בליבו בשים לב לשעה המאוחרת ולמיקום העצירה, וטרם יציאתו הפעיל את ארבעת האורות המהבהבים ברכב. לטענתו, לא הספיק ללבוש את האפוד הצהוב, ואף לא להזעיק גרר למקום או את אחותו, בעלת הרכב, וכל שהספיק לעשות לאחר יציאתו הוא לפנות אל אחורי הרכב, וכעבור כחצי דקה שמע את המשאית המתקרבת והבחין באורות הדרך על הכביש ועל כן פנה מיד ועבר את מעקה הבטיחות כדי להציל את נפשו.

לשיטתו, תוך שהוא עובר את מעקה הבטיחות בגבו אל הכביש, שמע את הפגיעה ברכבו, הסתובב והספיק לראות את רכב התובעת מסתחרר ונעצר על מעקה הבטיחות.

לטענתו, לא הצליח לראות את אירוע התאונה עצמו, שכן בעת הפגיעה כבר היה עם גבו לכיוון נתיב הנסיעה, כשהוא עובר את מעקה הבטיחות.

הנתבע העיד, כי נסע בכביש מכיוון צפון לדרום, לכיוון הערבה. לטענתו, יצא כבר בשעה 22:30 מביתו שבכפר ג'וליס, כשהוא נוסע להעמיס את המשאית באחד מיישובי הערבה בתוצרת חקלאית. לטענתו, משאיתו היא חדשה ועל כן מלכתחילה מתוכנתת כך שלא תעבור מהירות של 89 קמ"ש, וכך נסע. בהגיעו לקראת מחלף קיסריה החלה משאית פול טריילר לעוקפו מצד שמאל, והם נסעו במקביל האחד ליד השני לאורך כברת דרך, כך שירדו ביחד את הירידה שלאחר המחלף ולאחר מכן עלו יחדיו את העליה שלאחריה, עד לישורת שבה אירעה התאונה.

בשלב מסויים, הבחין הנתבע במכונית התובעת עומדת בצד ימין של הדרך, כשהיא בולטת לתוך נתיב נסיעתו, ואולם מאחר ומשאית הפול טריילר נסעה במקביל אליו, לא יכול היה למנוע את התאונה, לא הספיק לבלום (ואף לא ניסה) בשל המרחק הקצר בו הבחין ברכב התובעת, ובלית ברירה פגע ברכב התובעת.

לטענת הנתבע, לא הודלקו האורות המהבהבים ברכב התובעת, הוא לטענתו נסע עם אורות דרך, עימם ניתן לראות למרחק כ – 30 עד 40 מטר בלבד לשיטתו, ובנוסף, עמד רכב התובעת בצד הדרך מיד לאחר עליה קלה בכביש, ועל כן לא ניתן היה להבחין בו ממרחק רב.

לאחר ששמעתי את הדברים, אני רואה לנכון להעדיף את גירסתו של אסף על פני גירסת הנתבע, ואולם אני מוצאת כי למרות זאת יש מקום לקבוע כי לאסף אשם תורם שיש לקחת אותו בחשבון בנסיבות העניין.

ראשית, לעניין הפעלת ארבעת המאותתים לאזהרת הנוסעים בדרך, אני רואה לנכון לקבל את גירסתו של אסף שנמצאה אמינה בעיני, במיוחד בשים לב לכך שמדובר באדם אשר סבר בשעת אמת כי מקום העצירה בשעת לילה מאוחרת הוא מסוכן ומצריך יציאה מן הרכב. נדמה, כי מי שסבור כך, חזקה עליו שלא יצא מן הרכב מבלי להפעיל את אורות האיתות כאמור, ואינני מקבלת את גירסת הנתבע לפיה לא היו אורות אלו מופעלים בזמן אמת.

עיון בתמונות שהוצגו על ידי הצדדים, כמו גם בחוות דעת השמאי, מלמד כי המשאית נפגעה בחלקה הקדמי בצד ימין, ואילו ברכב התובעת נזקים המתמקדים בעיקר בחזית הקדמית של הרכב. משכך, אינני מקבלת את גירסת הנתבע אשר הועלתה במהלך הדיון ותוארה על ידו, לפיה פגע תחילה בדופן הימנית אחורית של רכב התובעת אשר בלטה לתוך נתיב נסיעתו.

מנגד, אינני מקבלת גם את גירסתו של אסף לפיה, עמד הרכב בצורה כזו שלא בלט כלל לתוך נתיב הנסיעה, והתמונות מעידות על כך שלכאורה בלט הרכב באופן קל דווקא בחלקו השמאלי קדמי. גם התמונה שביקשה התובעת לצרף לתיק ולהסתמך עליה, לפיה, ניתן לראות כי רכב יכול לעמוד בשול הימני מבלי לבלוט לתוך נתיב הנסיעה, אין בה כדי ללמד כי כך הועמד הרכב עובר לתאונה, והפגיעות מלמדות לכאורה על כך שזה בלט באופן שהביא לפגיעה בחזית של המשאית ולא בחלקה הצידי.

התובעת למעשה לא מסרה כל גירסה אשר תבהיר הכיצד נגרמה הפגיעה, ולא ביקשה לטעון כי נהג המשאית הסיט את המשאית כך שחזיתה תפגע ברכבה. ממילא מיותר לומר שהדבר גם איננו הגיוני, שכן לשיטתו של אסף נבהל כאשר שמע את המשאית מתקרבת, ובתוך שניות מעטות, שעה שהוא פונה ועובר את מעקה הבטיחות, שמע זה מכבר את הפגיעה ברכב.

נדמה אם כן, כי לצורך פגיעה בחזית המשאית, במיקום בו אירעה הלכה למעשה, יש להעמיד מכשול בדרכה, קטן ככל שיהיה, בדמות סטיה קלה לתוך נתיב הנסיעה של רכב התובעת.

דברים אלו מתיישבים, לא רק עם מיקום הפגיעות ברכבים אלא גם עם מיקומו של רכב התובעת וזווית עצירתו לאחר התאונה, תוך שהרכב הסתחרר על צירו לימין, קרי, עם כיוון השעון, עד אשר נעצר כשמעקה הבטיחות תחת גחונו.

הנתבע העיד כי לא בלם, לא צפצף ולא עשה דבר כדי לנסות ולמנוע את התאונה שעה שהבחין ברכב התובעת כשהוא בולט לתוך נתיב נסיעתו, וכן העיד כאמור, כי נסע לצידה של משאית פול טריילר לאורך כברת דרך, במהירות המקסימאלית המתאפשרת ברכב בו נסע.